קבלו ברוך נ' וונדו בע"מ

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:- "התקנות")

עסקינן בתביעה שעניינה עסקה בה רכש התובע ציוד מחשבים מן הנתבעת ואשר לטענת התובע, נמצא אותו ציוד מחשבים משומש ופגום, בגין כך חפץ התובע בביטול העסקה והשבת מלוא כספו בעסקה וכן חיוב הנתבעת בפיצוי בגין נזקים, התביעה הועמדה על סך 10,000 ₪.

טיעוני הצדדים:

2.לטענת הנתבעת, סיכויי התביעה נמוכים ביותר ובמידה ויושתו הוצאות על התובע לא תוכל הנתבעת להיפרע, זאת טענה הן מניסיונה עם התובע בהליך אחר בו ניתן פסק דין לפיו על התובע לשלם לנתבעת סכומי כסף אשר עד היום- כשנה לאחר מתן פסה"ד, טרם שולמו והן מאחר והתובע הינו חייב מוגבל באמצעים, מכאן לשיטתה הצורך, להבטיח את הוצאות ניהול התביעה, אם זו תידחה.

הנתבעת צירפה לבקשתה החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 11/05/11 בה הוכרז התובע כחייב מוגבל באמצעים.

3.לטענת התובע, יש לנהוג על פי הכלל, לפיו אין לנעול את שערי בית המשפט בפני צד המבקש סעד וכי אמצעי הפקדת ערובה יופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות. באשר לסיכויי התביעה, טען כי תביעתו מבוססת למשעי וכי לא היה פותח בה לולא סבר כי יש ממש בטענותיו ואת ההחלטה להגשתה קיבל לאחר ייעוץ משפטי שקיבל לפיו טובים סיכוייו לזכות בתביעה. עוד ציין, כי אין לקשור בין הסיכויים בהליך זה להליך הקודם בין הצדדים בו חויב התובע בתשלום לנתבעת שכן יש בכך כדי להוות דעה מוקדמת וחריצת דין בטרם משפט. לעניין היותו חייב מוגבל באמצעים טען כי אין בכך כדי למנוע תשלום הוצאות לנתבעת ככל שיקבעו ועניין ההגבלה אינו משליך על הנתבעת.

4.במענה לכך טענה הנתבעת בעניין סיכויי התביעה כי בהחלט יש לקשור בין ההליך כאן להליך האחר שכן הקביעה בהליך האחר מהווה השתק עילה והשתק פלוגתה לאחר שבית המשפט אמר דברו בהליך הקודם שהיה באותו עניין עליו מבוססת התביעה כאן וקם מכסאו.

דיון:

5.תקנה 519 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. הקריטריונים לחיוב בהפקדת ערובה נקבעו בפסיקה, אשר ציינה שיקולים המנחים את בית המשפט במתן החלטה להטלת ערובה.

בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז (3) 846,850, צוין, כי מטרת התקנה האמורה היא למנוע חסרון כיס מהנתבע ובנוסף למנוע תביעות סרק, יחד עם זאת נקבע כי על בית משפט לנהוג במתינות בבקשות מסוג זה, כך נפסק:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים, עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

עוד נקבע בפסיקה כי עוניו וחדלות פירעונו של תובע אינם מהווים כשלעצמם תנאי לחיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, וזאת בשל זכותו הבסיסית של אדם לפנות לערכאות המשפטיות לצורך הבאת טענותיו (ע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647).

ברע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מד"י מנהל ההגירה (טרם פורסם), התייחסה כבוד השופטת פרוקצ'יה לצורך באיזון שעל בית המשפט לערוך בבואו ליתן החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות:

"ההחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד- מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל"

6.אחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ובטיעוני הצדדים בבקשה ובתשובות לה, אני מוצאת שיש לקבל הבקשה ואלו הם נימוקיי: